סיכום השנה-חלק ראשון

ואו איזו שנה!!!

תשע״ח הייתה שנה מלאה בהתפתחויות ושינויים וגם המון יצירתיות מלא דברים חדשים

הן בפן האישי והן במקצועי . בפן האישי התחתנתי בשנית לאשתי המדהימה ואנחנו בדרך להגדיל את המשפחה ,אוטוטו זה קורה...

בפן המקצועי המשכתי זו השנה ה-20 לצלם ספורט והשנה ה-6 לצילומי הסטודיו .

הדבר החדש הוא צילומי מגזין לעיתון מעריב.

אז השנה יצא לי לצלם קצת אחרת מהרגיל כלומר מהספורט ,בספורט אתה מהווה העיניים הנוספות של הצופה ,אתה מצלם אומנם מהמקום הכי קרוב אבל אתה סטאטי יושב ומחכה לאקשן שיקרה ומתעד.

במגזין לעומת זאת יש לך לרוב את החופש המוחלט לקבוע איך ומהיכן לצלם, בתחילת דרכי חשבתי שצילום המגזין זה הדבר המתסכל ביותר אך היום לאחר שנים רבות של תיעוד פתאום גיליתי את היצירה ,אתה מחליט איך לצלם אומנם אתה תלוי לפעמים בדרישות העורך או בחוסר שיתוף הפעולה של המצולם ,אבל לרוב זו היא האינטרפרטציה האישית שלך אתה היוצר אתה האומן!

אז אני אחלק את סיכום השנה שלי לשני חלקים

החלק הראשון יוקדש לצילומי המגזין שעשיתי עם מעט אנקדוטות לכל צילום.

החלק השני שהוא חלק ביתי נפרד מהיותי צלם זה יהיה סיכום השנה בתמונות הספורט שלי .

---

אז נתחיל

את נועם צילמתי בתל אביב. נפגשנו בכיכר ביאליק ולאחר איפור התחלנו להצטלם. בכיכר עצמה ישנם בתים עם חלונות גדולים וביקשתי ממנו להתיישב על אדן החלון והנחתי את הגיטרה לידו. הקומפוזיציה הייתה מושלמת נקיה ומדויקת . בהמשך הוא רצה שנצטלם ליד הריסות של בנין. כשמסתכלים על התמונה זה נראה יותר כאילו צילמו בדמשק ולא במרכז אלנבי בתל אביב.

---

בדרך אליה הזהירו אותי שלא להתרגש מהבלגן בבית. לא התרגשתי והאמת גם לא היה מי מה. אנסטסיה החליטה לחזור לפוליטיקה אבל רק למועצת העיר. היא סיפרה לי כששואלים אותה במה היא עובדת כרגע אז היא אומרת עקרת בית. כאשר יש לך 8 ילדים לגדל זו היא חתיכת עבודה . זה כיף שהמצולם שלך יודע את העבודה. אנסטסיה הייתה דוגמנית ושדרנית טלוויזיה לפני שרצה לפוליטיקה. כפוליטיקאית וגם כדוגמנית לשעבר היא יודעת בדיוק איך היא רוצה להיראות ומה היא רוצה להביע בצילום

---

את רבקה צילמתי למוסף יום העצמאות. חגיגות ה-70 שנה למדינה ישראל וחגיגת ה-80 שלה. כאשר מגיעים לצלם פיגורה כמו רבקה מיכאלי אין ממש מה לביים בה. היא כל כך מנוסה ומשתפת פעולה שכל מה שנשאר זה רק לצלם ולצלם. בדרך אליה הבאתי איתי כמה אביזרים, כמו ספרי שלג ופטישים. כל מה שנישאר זה להשתולל יחד אייתה כאילו לא הייתה בת 80 אלה כילדה בת 8.

---

שלחו אותי לצלם את שרי צוריאל. כששמעתי את שמה ממש התרגשתי, אני הולך לצלם את ״קיפי״ ! התקשרתי להזמין אותה להצטלם אצלי בסטודיו. אך שנודע לה שזה נמצא בפתח תקווה היא קיבלה חרדה, ״מה כל כך רחוק פעם הייתי צריכה לנוסע לשם ולקח לי שעה וחצי!!!״ הצלחתי לשכנע אותה שאבוא אליה, אקים סטודיו נייד אצלה בבית ואצלם אותה . מגיע אליה הביתה במרכז תל אביב, לבית קטן אבל צבעוני. מצלם אותה ותוך כדי לומד להכיר אותה. שרי אישה מקסימה, חייכנית ומצחיקה. בסוף עוברים יחד על התמונות והיא מחמיאה לי , זה תמיד כייף לשמוע פידבק חיובי מהמצולם שלך

---

את יובל המבולבל פגשתי במשרדים של ערוץ הופ,לשם הוא הגיע בכדי לעשות פרומו לתוכנית החדשה שלו. זה היה בתקופת חג החנוכה ואנשי הערוץ נתנו לו רשימת של 30 שמות לברךֿ. הוא בירך ילד ילד, 30 פעם. אתם מכירים אותו עם קול הבס שלו, כשרואים אותו בטלוויזיה אנחנו בטוחים שהוא משחק, אבל לא! כך הוא במציאות, תזזיתי ולא נח לרגע. אמרתי לו רגע יובל תן לי מבט רציני, אבל המבט החזיק שניה ולא יותר.

---

את דנה פגשתי בתאטרון הקמארי בתל אביב. היא עשתה מעבר מקדמת הבמה למאחורי הקלעים והיום היא מפיקה ומביימת הצגות. אז אני מחליט לצלם אותה מאחורי הקלעים. תמיד סיקרן אותי איך זה נראה שם מאחורה. מוצאים פינה יפה ומצטלמים על כיסא הפוך. לדנה יש קעקוע חדש ומאוד חשוב לה שיראו אותו. כאשר מצלמים את האובייקט שלך על רקע שחור והוא לובש שחור, התאורה צריכה להיות מאוד מדויקת בכדי שנוכל להפריד בין הגוונים השונים.

---

לכבוד 40 שנה לזהו זה החליטו בעיתון שצריך לצלם את כל השחקנים ביחד, אבל מה נעשה שלוח הזמנים של כל אחד שונה ? לטובת זה יש את הפוטושופ. החלטנו לצלם אותם על רקע אחיד ואז נשתול אותם אחד ליד השני כאילו צולמו ביחד. את מוני ובראבא באמת צילמתי יחד. בראבא מאוד צבעוני, הוא לא הפסיק להשתולל ולעשות פוזות משונות. את גידי צילמתי בתחנת הרדיו והעלנו זיכרונות מנפולי. קושניר הגיע אלינו לעיתון, ולא הפסיק לספר בדיחות. לדוב׳לה הגעתי הביתה והערתי אותו מהשינה, דיברנו על כדורגל ואיחלנו לנבחרת צרפת לנצח את המונדיאל.

---

את לירז צילמתי אצלי בסטודיו. היא הגיע מאופרת ועם סטייליסטית והן באו לעבוד! זה כייף לראות אישה אמיצה בעולם מלא סטיגמות שלא מוכנה שידרכו עליה, שמודעת לעצמה ונשותיה ולא עושה חשבון לאף אחד! ללירז היה מסר להעביר בתמונות, להראות כמה היא שלמה עם עצמה.

---

ישי גר צמוד להבימה. לאחר שהגעתי אליו החלטנו לצלם דווקא בחוץ ולא בבית. הוא לקח אותי להבימה בכיכר היה מיצב אומנותי של ״עץ חזיות״, לרגל חודש המודעות הבינלאומי לקידום המאבק בסרטן השד. ישנם שחקנים שלא ממש יודעים איך לעמוד מול מצלמת סטילס, זה מעט שונה להם. כוחם הוא בדיבור ובמשחק מול מצלמת הקולנוע והטלוויזיה. לעמוד פתאום מול מצלמת סטילס ולעשות פוזות זה כבר מורכב יותר. ישי לא כזה, הוא פרפורמר גם מול מצלמת הסטילס והוא יודע איך ליצור קשר עם המצלמה ולשחק.

---

מגיע אל זהר בשעת ערב מאוחרת. מכינים קפה ומנסים למצוא את ״התמונה״. לאחר שעה של צילומים כשאני לא ממש בטוח שיש לי ״אותה״, רגע לפני שאני נפרד לשלום אני מגיע לכניסת הבית ולפניי גרם מדרגות עם קיר לבנים יפיפה. אמר רגע רגע, ״כאן עוד לא ההינו״. זוהר כמצולם ממושמע מתיישב על המדרגות, נותן מבט ישיר למצלמה וזהו יש לי ״אותה״.

---

את ג׳קי לא הכרתי קודם. אני לא ממש חובב תכניות אוכל ולא רואה את האח הגדול, אז כפי שאני נוהג לפני שאני מצלם עשיתי תחקיר עליה בגוגל. מגיע בשעה שקבענו ורואה את המאפרת עם ג׳קי מתכוננות לצילום. גקי בדיוק פתחה מסעדה מרוקאית חדשה בשוק צפון ואני תופס אותה רגע לפני פתיחת היום. החלטתי שאני אצלם אותה תוך כדי עבודה. כמה דקות והמקום מתמלא באנשים, מצלם אותה עובדת, מפוררת קוסקוס וטועמת את המרק. ואז היא אומרת לי ״אתה רוצה אולי לצלם אותי יושבת על הדפק?״ ג׳קי בהריון מתקדם מדלגת על הכיסאות ומדגמנת לי על הדלפק, יצא אחלה תמונה. היא לא נותנת לי ללכת לפני שאני אוכל את מנת הקציצות עם אורז שהיא עושה, האמת היה מעדן .

מתקשרים אלי יום אחד מהעיתון, נבחרת לצלם את המוסף ראש השנה שלנו. בן כספית עשה ראיון אם אהוד ברק וחשב יחד עם אהוד בגלל הזקן אולי נצלם אותו כמו הרצל על המרפסת במלון דן תל אביב. סבבה אמרתי לעצמי, אני כבר הייתי על המרפסת הזאת בבזל, אני מכיר את התמונה. מגיע חצי שעה לפני, לא בונה על חיפוש, חניה נכנס ישר לחניון. אבל מה אין חניה. נכנס ללחץ, רק שאני לא אאחר! בסוף מגיע 2 דקות לפני הזמן המתוכן, מעמיד את התאורה על הסט, מצלם שני תיירים צרפתיים ומבטיח לשלוח להם את התמונה. אהוד ברק מגיע לבוש בחליפה עם מאבטח צמוד אליו. מצלם אותו על המרפסת, מביט לאופק. מבקש ממנו לעמוד בפוזיציה כמו הרצל בתמונה המפורסמת. אך אהוד אומר שזאת לא מרפסת כזאת ואם אתה רוצה נלך לנווה צדק נצלם שם״. אהוד ברק מלא בניסיון צילום, הוא יודע איך לעמוד מול מצלמה. אני מבקש ממנו בגלל שזה כתבה גדולה לצלם בעוד מספר לוקשניים. מגעים ללובי מלא תיירים מצרפת, ואני מסתובב אם החצובה ופלאש והתיק אחריו (איפה האסיסטנט שצריך אותו). מעמיד את התאורה אנכית לפניו כדי ליצור סוג של ״תאורת רמברנט״. תאורה שתאיר רק על צד אחד של הפנים והצד השני יהיה מוצל כשהאף מסתיר את האור וכך ניצור תמונה מאוד דרמתית. הדרמתיות התאימה מאוד לכותרת הכתבה –״ברק ורעם״.